קשה להאמין, אבל בילדותי הייתי מלאה פלוס, עסקתי בזה באובססיביות וסבלתי מכך מאוד. אילו טעויות ההורים שלי עשו ביחס שלהם לעניין, ומה אתן יכולות לעשות לגבי התזונה והבריאות של ילדיכם, במיוחד אם הם סובלים מעודף משקל?
גדלתי בקיבוץ, מוקפת בחברים, בטבע ובצחוקים. ילדות מאושרת סך הכל, אבל רק דבר אחד קטן קצת חיבל באושר הזה – זה שהייתי ילדה שמנה. כן, אולי קשה להאמין אבל מי שמכיר אותי מאז יודע. מאז שאני זוכרת את עצמי, התקיימו אצלי במקביל שני דברים שלא כל כך הולכים ביחד (או שכן?) – האהבה והתשוקה לאוכל והרצון העז לרזות. הייתי ילדה עגלגלה, במשפחה של ארבע בנות (!), כאשר כל אחיותיי היו רזות מטבען, אבל העיסוק במשקל היה אובססיבי מאוד אצלנו בבית. אמא שלי נהגה לערוך לנו טקסי שקילה שהותירו בי צלקות עד היום. תמיד נהגו להשוות ביני לבין אחותי הבכורה, הגדולה ממני בשנה ו-10 חודשים בלבד, שהיתה בשכבה מעליי. היא גבוהה ממני בעשרה ס”מ והיתה ארוכה ודקיקה בניגוד לאחותה השמנמנה…
כשאמא שלי היתה לוקחת אותי לשופינג, הרגשתי לא פעם שהיא מתביישת בי. כשיצאתי מחדר המדידה עם הבגדים החדשים לגופי, היא נהגה לומר למוכרת “את לא תאמיני, אבל הבת הגדולה שלי כמו דוגמנית, רזה וגבוהה”… כמובן שהדברים לא נאמרו מתוך כוונה רעה, ואולי אפילו ממצוקה שלה עצמה עם המצב.
קשה להאמין, אבל כך פחות או יותר נראיתי רוב חיי. מילדה שמנמנה למומחית בתזונה בריאה
אין בי כעס, רק חרטה גדולה על כמה מעט ההורים שלי ידעו והבינו לגבי המצב שלי – הן הפיזי והן הרגשי, וכמה מעט ידעו לגבי מה כדאי לעשות עם זה, ואיך אפשר לשפר את העניין מכל הבחינות.
קיבלתי את המסר ״את שמנה ואת צריכה להתבייש בגופך״, מה שבא לידי ביטוי בכל יום, אבל במיוחד בסיטואציות כמו בבריכה של הקיבוץ בקיץ, במעקבי גדילה אצל אחות בית הספר (שכמובן כללו שקילה), וכל סיטואציה שהצריכה התפשטות, כמו בדיקות אצל רופאים, טיולים שנתיים שכללו רחצה במעיינות ועוד.
מה שלא קיבלתי, זה מודל לחיים בריאים שאחת מתופעות הלוואי המבורכות שלו היא ירידה במשקל. לא עודדו אותי להירשם לחוגי ספורט (להיפך, רמזו לי שבגין משקלי זה לא מתאים לי ולא אהיה טובה בזה, ובמיוחד לא כדאי שאלבש בגד גוף), בבית לא היה אוכל אמיתי אלא רק נשנושים ושטויות. אני ממש זוכרת שגדלתי על טוסטים מפיתה וגבינה צהובה עם קטשופ. העניין הוא שרוב הילדות שלי פעל חדר אוכל בקיבוץ, כך שבבתים לא טרחו להצטייד בחומרי גלם ובמכשירים לבישול אוכל אמיתי. גם כאשר בחדר האוכל כבר מזמן הפסיקו להגיש ארוחות ערב, אצלנו בבית עדיין היו רק שטויות.
בקיצור, כל הילדות נאמר לי כי אני שמנה ועליי לרדת במשקל, כתנאי להצלחה בחיים, ומהצד השני, לא ניתנו לי הכלים לעשות זאת באופן נכון ומבוקר, לא לימדו אותי על תזונה בריאה וספורט, ובוודאי לא לימדו אותי להקשיב לגוף.
אם מישהו היה גורם לי להתאהב בספורט כשהייתי ילדה – הכל היה נראה אחרת
כל הנעורים ניסיתי לרזות: כך נהייתי מומחית מפוקפקת בדיאטות
כשהייתי בכיתה ז’ הלכתי לאחות בית הספר וביקשתי ממנה שתעזור לי לרזות. היא שקלה אותי, לזיכרוני שקלתי מעל 60 ק”ג (!), ורשמה לי תפריט גנרי שהכיל כ-1200 קלוריות. קבענו שאגיע אליה לשקילה אחת לשבוע. כמובן שלא עמדתי בתפריט הזה ובקושי ירדתי… כבר מגיל 12 באופן אובססיבי נהגתי לקרוא ספרים וכתבות על דיאטות, ועד היום אני מחשבון קלוריות מהלך, על אף שכבר מזמן אינני עוסקת בספירות ומדידות של קלוריות או משקל. לאורך כל נעוריי ניסיתי דיאטות שכשלו בזו אחר זו, אבל עם השנים הלכתי והפכתי משמנה למלאה, כנראה חלק מתהליך ההתבגרות של הגוף שלי. בצבא כבר הייתי “רגילה” לגמרי, כלומר לא מלאה, אבל המשכתי לשמור מכל משמר ופחדתי פחד אימים לעלות במשקל. כך או כך, המשכתי לעסוק בדיאטות ובניסיונות כושלים לרזות עוד שנים אחר כך, למעשה עד שהפכתי להיות אמא, ואז הכל השתנה. בהמשך אספר על השינוי הגדול שעברתי בכתבה נפרדת.
בקשה אישית ממני אליכן: אמהות, הרחיקו מילדיכן את השיח על דיאטה
במקום לסגור חשבון עם אמא שלי על התקופה ההיא ועל השלכותיה, אני רוצה לחלוק איתכן, במיוחד אם אתן אמהות לבנות, טיפ חשוב ואולי אפילו בקשה:
עד כמה שאני יכולה, אני מרחיקה מלילי שלי (בת 7) את השיח על דיאטה. יש לנו משקל בבית, אבל היא מעולם לא ראתה אותי עולה עליו (אני נשקלת לעתים רחוקות, ובכל זאת), היא מעולם לא שמעה אותי אומרת שהשמנתי או רזיתי, ומעולם לא שמעה אותי אומרת על מאכל כלשהו שהוא משמין, רק “בריא ומזין” או “עלול להזיק אם אוכלים מזה הרבה”. בבקשה בבקשה, נסו גם אתן להתאפק בעניין הזה. הילדה שבי (וגם הבת שלכן) תודה לכן לעד.
לעולם לא מדברת עם לילי על משקל. רק מה בריא ומה פחות. להעניק לילדים כלים לתזונה נכונה
לתת לילדים את הכלים הנכונים לחיות בריא
במקרה שהילדים שלכן סובלים מעודף משקל – יש לכן המון מה לעשות! זה שלא תגידו להם את זה במפורש, ממש לא אומר שאין לכן איך להעניק להם את הכלים לרזות. קודם כל, תהוו בעצמכן דוגמא לאורח חיים ספורטיבי, ותנהיגו אורח חיים בריא של כל בני הבית, ובמיוחד אתן בעצמכן. תרשמו אותם לחוג ספורט אחד או יותר, שהם מתחברים אליו, צאו בשבתות וחגים לטיולים, חפשו ברשת מתכונים בריאים לילדים, כאלה שכל המשפחה יכולה להנות מהם, אל תכניסו הביתה מוצרי מזון עתירי סוכר ושומן ואפילו קחו אותם לאיש מקצוע אם צריך (תזונאים וכו’), שיתדרך אותם לגבי תזונה *בריאה*. לא דלת קלוריות, לא ״מרזה״, לא כזו שמטרתה ירידה במשקל. פשוט תזונה בריאה. אבל בבקשה, בבקשה אל תדברו איתם על המשקל שלהם ובוודאי לא על דיאטות. תודה אישית ממני <3
