ביליתי יותר מדי שנים בחיי בניסיון לרזות, בעלייה אובססיבית על המשקל (ובעקבות כך גם במשקל), ובספירה סיזיפית של קלוריות. ריכזתי עבורכן את רשימת הטעויות שעשיתי – והפסקתי לעשות. יש סיכוי טוב שכך גם אתן עושות, כי ככה החברה חינכה כולנו
1. להישקל כל הזמן
בעברי, המשקל היה החבר הכי טוב שלי, או ככה לפחות חשבתי… הייתי נשקלת באובססיביות כל יום, לפעמים יותר מפעם ביום, כאשר כל תנודה במשקל, ולו הקלה ביותר, היתה משפיעה על מצב הרוח שלי ועל הביטחון העצמי באופן דרמטי. אם הייתי מגלה שירדתי חצי קילו, הייתי מרגישה מדהים, וממש דמיינתי איזו תחושת קלילות, וכמובן, אם הייתי מגלה שעליתי כמה גרמים, הייתי מתמלאת בשנאה עצמית ובתחושת כבדות, לא התחשק לי לצאת מהבית ובגדול רציתי להתחבא. בנוסף, נהגתי לערוך רישום אובססיבי של המשקל שלי בכל שבוע, והייתי מציבה לעצמי יעדים לא הגיוניים של “כמה אני אמורה לשקול בעוד חודש” למשל. מה שהיה לא הגיוני ביעדים הללו הוא בעיקר חוסר השליטה שלי על כמה משקל בדיוק הגוף שלי יצליח להשיל בזמן נתון. כיום עדיין יש לי משקל בבית, והוא הדבר האחרון שמעניין אותי. יוצא לי אולי להישקל אחת לחודשיים, והמספר המשתקף שם לא מזיז לי כהוא זה. אני מרגישה שהשתחררתי מהכלא הזה, שלא תרם בשום אופן (ואף חיבל) בתהליך ההרזיה שלי.
2. לספור קלוריות
האמת, קצת קשה לי להבין איך בעולם המתקדם שאנחנו חיים בו, קלוריות הם עדיין קטע. כלומר אנשים עדיין מודדים ערך של מזון באמצעות קלוריות. במקור, אני מחשבון קלוריות מהלך, בערך מכיתה ו’, אני מכירה כל ערך קלורי של כל מאכל בעל פה. העניין הוא שלא רק שמדובר במדד שהוא בעיני הרבה יותר זניח מאשר כמות סוכר או חומרים מלאכותיים מזיקים במוצר כלשהו, מה גם שהוא מערער את ההקשבה שלנו לגוף, ואת האפשרות להבחין מתי אנחנו שבעים, מה באמת מתחשק לנו עכשיו (כן כן, מדד חשוב לא פחות בעיני), ומה הוא מאכל מזין וטוב לנו. כיום זה הדבר האחרון שמעניין אותי כשאני בוחרת לאכול דבר מה. קודם כל אני משתדלת כמה שפחות לקנות מוצרי מזון תעשייתיים (עליהם בדרך כלל מצוין מספר הקלוריות) ולאכול מזון גולמי יותר, אבל אם כבר חטאתי וקניתי – אז אבדוק את רשימת הרכיבים ובזה זה יסתכם.
3. לתייג מאכלים שונים כ”מותר” ו”אסור”
ההתנייה הפסיכולוגית כאן ברורה. ברגע שמאכל מתויג אצלנו כ”אסור”, אנחנו נתאווה ונחשוק בו הרבה יותר מאשר ה”מותר”. כבר בעיה. ” איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים…” בבינג’ מטורף של מה שאסור. אז היום אין שום דבר אסור או מותר מבחינתי, אני פשוט מעדיפה לאכול דברים איכותיים וטעימים באמת, וראו זה פלא, אם בא לי שוקולד (כבר לא קורה לעתים כל כך קרובות מאז שהוא “מותר”), אז אוכלת שתי קוביות ובאמת באמת מסתפקת בזה וממשיכה הלאה.
4. להלקות את עצמי שאכלתי משהו “אסור”
בהמשך לסעיף הקודם, דעו שרגשות אשם זה משמין. סתם, אבל ברצינות עכשיו, ההלקאה העצמית אחרי שאכלנו משהו שלכאורה יזיק לדיאטה שלנו, מגבירה את העיסוק האובססיבי במאכלים ובדיאטה, ועובדת ככדור שלג (או גלידה), שבסופו של דבר רק גורמת לנו עוד יותר לרצות אותם ועוד יותר לסבול אחר כך. כיום, למשל מתחשק לי מגנום דאבל קרמל או סופגניה בחנוכה – אוכל אותם ואמשיך בחיי.
5. לנסות לאכול לפי תפריט
עוד משהו שלקח אותי הרחק הרחק מההקשבה לגוף, הוא עניין תפריטי הדיאטה הגנריים והמשמימים שבדרך כלל מסתכמים ב”שתי פרוסות לחם קל קל עם כף גבינה לבנה 5% לארוחת בוקר, פרי ויוגורט כארוחת ביניים, חזה עוף, ירקות מאודים ומנת פחמימות בגדול אגרוף לצהריים” וכו’… אין פזמון, תרקדו. אין שום סיכוי שתפריט אחד ואחיד שכזה יכול להתאים לכל האנשים, ולמען האמת, אני בספק אם יש מישהו אחד שיכול להתמיד בדבר היבש, המקבע והמדכא הזה. מה גם שבתפריטים האלו מוכתבות הכמויות של כל מאכל, ואיך אפשר לדעת אם מישהו אחד ישבע מכמות כזו או אחרת ומישהו אחר לא? מדובר בכישלון ידוע מראש, שסופו, איך לא, בבינג’ על כל מאכל אחר בעולם.
6. לאכול בשעות מסוימות כי ככה נהוג
והופ – הנה עוד דרך לא להקשיב לעצמנו ולפעול על פי כללים כלליים מדי, שאלוהים יודע מי היה הראשון להמציא אותם. הורגלנו, מילדות, שצריך לאכול ארוחת בוקר, צהריים וערב, בשעות מאוד מסוימות של היום, ויותר מזה – שחייבים לאכול ארוחת בוקר. אז זהו, שמדובר בעוד שיטה במסגרתה לא מעט אנשים מכריחים את עצמם לאכול כשהם לא רעבים, ולא פחות גרוע – אם הם חשים רעב בשעות אחרות, הם מונעים מעצמם אוכל כי “זו לא שעת הארוחה”. ובכן, בשנים האחרונות גיליתי שעל הבוקר מספיקה לי פרוסת לחם עם משהו ולאו דווקא ארוחה של ממש, ורק בסביבות 11 מתעורר אצלי רעב גדול שיכול ורוצה להכיל ארוחה דשנה. בראנצ’ איט איז. לכל אחד מתאים משהו אחר. הקשיבו להתעוררות הרעב ולהגעת השובע שלכם.
7. להימנע משומנים
שומן מתחבר אצל רוב האנשים עם השמנה, אבל יש כל כך הרבה סוגי שומן שהם לא רק בריאים מאוד – שמן זית, אגוזים ושקדים, טחינה, חמאת בוטנים ועוד, אלא גם טעימים בטירוף, וגם מרגיעים ומעוררים תחושת שובע מתמשכת, שאף מזון רזה לא יניב, ולא משנה כמה תאכלו ממנו. כמובן שיש לצרוך ממנו במידה, אבל מאחר ושומן מהסוג הזה גם מאוד משביע, קל לשמור על מינונים נמוכים במקרה הזה.
8. לאכול מאכלים “דיאטטיים” ולא אוכל אמיתי
העדפה של כמות על פני איכות היא אף פעם לא טובה בסופו של דבר. להעמיס חטיפי דיאט, פריכיות אורז וקפה עם סוכרזית, נו, אתן כבר מכירות את ההמשך… כיום, אני אפילו לא רואה את המוצרים האלו בסופר, הם פשוט לא אופציה מבחינתי, לא מבחינת הטעם, ובטח לא מבחינת הערך התזונתי.
לעוד טיפים לירידה במשקל , אבל כאלה שישאירו אתכן בריאות ושמחות, בקרו במדור תזונה בריאה.
